ראשי » תחומי פעילות » אנדומטריוזיס

אנדומטריוזיס

כל מה שרציתן לדעת על אנדומטריוזיס

אנדומטריוזיס היא אחת המחלות המסקרנות והמעניינות בתחום רפואת הנשים וגם אחת הנחקרות ביותר. היא מאופיינת בנוכחות של תאי רירית הרחם מחוץ לרחם, באזורים שונים בגוף, בשכיחות גבוהה באברי הרבייה, באגן, ובאברים נוספים כגון המעי, שלפוחית השתן ודפנות האגן.

המחלה פוקדת כ- 10% מנשים בגיל הפריון ללא הבדל מוצא אתני או השתייכות חברתית. הבעיה היא שנשים מאובחנות לעיתים קרובות באיחור, הרבה בשל חוסר מודעות, וכך נגרמת פגיעה באיכות חייהן, דווקא בתקופה הפעילה ביותר בחייהן.

מה גורם לאנדומטריוזיס?

סיבת המחלה אינה ידועה וקיימות מספר תאוריות. ע"פ התיאוריה הראשונה, בזמן המחזור החודשי חלק מ"נוזל הווסת" המכיל דם ותאים, שאמור לצאת החוצה דרך צוואר הרחם, עובר דרך החצוצרות אל חלל הבטן. תאי רירית הרחם שנמצאים בנוזל הווסת מתיישבים על איברי האגן, נדבקים ואף חודרים אליהם. קיימת סברה כי אצל נשים המפתחות אנדומטריוזיס, מערכת החיסון אינה מצליחה להילחם ביעילות בנגעים אלו, וכתוצאה מכך הם מצליחים להתמקם בתוך חלל הבטן, מתיישבים על איברים סמוכים ומפתחים בהם רקמת רירית רחם פעילה שעלולה לגרום לדלקת ולכאב. לא ידוע מדוע פיסות הרקמה הללו מתחברות לאיברים סמוכים בקרב נשים מסוימות ואילו בקרב אחרות לא. המערכת החיסונית אמורה להסיר רקמה שאיננה במקומה. יש חוקרים הסבורים שבאנדומטריוזיס המערכת החיסונית מגינה בטעות על הרקמה התועה.

התיאוריה השנייה גורסת כי ישנם שרידים של תאי גזע עוד מזמן התקופה העוברית של האישה, אשר בבגרותה עלולים להתפתח לתאי רירית רחם בתנאים הורמונליים מסוימים.

מה שברור הוא שיש למחלה מרכיב תורשתי, ולנשים בעלות סיפור משפחתי למחלה יש סיכוי מוגבר לפתח אנדומטריוזיס.

מהם התסמינים העיקריים של אנדומטריוזיס?

התלונות השכיחות הן על כאבים עזים בעת הדימום הוויסתי, כאבים בקיום יחסי מין, כאבי בטן ואגן כרוניים, הפרעות במערכת העיכול והשתן ובעיות פוריות. תסמינים אחרים כוללים עייפות כרונית, דכאון, דימום כבד או בלתי סדיר.

אנדומטריוזיס היא מחלה התלויה בהורמון אסטרוגן, ומאפיין זה עשוי להסביר מדוע התסמינים נעלמים בד"כ במהלך ההיריון ולאחר גיל המעבר, כאשר רמות האסטרוגן יורדות באופן משמעותי.

המחלה קשורה בד"כ לבעיות פוריות. אצל נשים ללא תסמינים, שחוות קושי להרות, מגלים לפעמים אנדומטריוזיס רק לאחר ביקור במרפאת פוריות. ידוע כי שכיחות המחלה בקרב נשים שעברו בירור פוריות מלא ולא נמצאה סיבה אחרת לאי הפריון, יכולה להגיע אפילו עד 50%.

כיצד מאבחנים?

כאשר אישה מגיעה עם התלונות שהוזכרו, יתבצעו תשאול יסודי ומקיף על תלונותיה, בדיקה גופנית יסודית והדמיה – US , MRI, ובדיקות נוספות במידת הצורך (בחשד למעורבות איברים נוספים).

איך מטפלים?

הטיפול יכול להיות תרופתי או ניתוחי, ומטרתו לשפר את איכות החיים ואת פוריותה של האישה.

הטיפולים התרופתיים השכיחים הם טיפולים הורמונליים כגון גלולות משולבות למניעת הריון, שמקובל ליטול אותן ברצף על מנת לדכא את מחזור הווסת לתקופה ארוכה, ובכך להאט את התקדמות המחלה. טיפולים נוספים על בסיס הורמונלי הם זריקות פרוגסטרון למשך שלושה חודשים, התקן תוך רחמי המכיל פרוגסטרון שמופרש מקומית לרירית הרחם ובכך מפחית כאב ודימום ויסתי, תרופות הורמונליות נוספות ותרופות נוגדות כאב.

מטרתו של הטיפול הניתוחי זהה, והוא יעיל בעיקר כאשר טיפול תרופתי לא עוזר, כשפוריות היא הבעיה העיקרית וכאשר יש כבר נזק לאיברים נוספים, כגון המעי ומערכת השתן. הטיפול הניתוחי נותן הפוגה ממושכת יותר ומחקרים הראו כי לאחר ניתוח נוצר חלון של שנה שבו הסיכוי להרות עולה.

לעיתים קרובות משלבים בין שני הטיפולים, כשהמטרה היא להתאים לכל אישה את הטיפול היעיל ביותר עבורה. בנשים שרוצות להרות למשל, לא נוכל לטפל בגלולות למניעת הריון, ולכן הגישה הניתוחית תהיה עדיפה.

בנוסף לטיפולים הקונבנציונאליים קיים מגוון רחב של טיפולים הכוללים שינוי תזונה בהנחיית דיאטנית קלינית, פיזיותרפיה של רצפת האגן, שירות פסיכולוגי ופסיכיאטרי, רפואה משלימה ועוד.

 נכתב ע"י

ד"ר אלעד ברקוביץ

רופא מומחה בתחום

ד"ר ברקוביץ אלעד